Bava Metzia 59a – בבא מציעא נט.‏ – Shas HaMeforash

(1)

נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיָּבֹא עַל סְפֵק אֵשֶׁת אִישׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵירוֹ בָּרַבִּים מנ״למְנָא לַן מִדְּדָרֵשׁ רָבָא דְּדָרֵשׁ רָבָא מַאי דִּכְתִיב {תהלים ל״ה:ט״ו} וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ קָרְעוּ וְלֹא דָמּוּ אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁאִם הָיוּ מְקָרְעִים בְּשָׂרִי לֹא הָיָה דָּמִי שׁוֹתֵת לָאָרֶץ.

It is preferable for a person to engage in intercourse with a woman whose married status is uncertain and not humiliate another in public. The Gemara asks: From where do we derive this? The Gemara answers: It is from that which Rava interpreted, as Rava interpreted: What is the meaning of that which is written: “And when I limped they rejoiced and gathered…they tore and did not cease [damu]” (Psalms 35:15)? The term “damu” can also be understood as a reference to blood. Concerning the fasting he undertook to atone for his sin with Bathsheba (see II Samuel, chapters 11–12), David said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, it is revealed and known before You that if my tormenters were to tear my flesh, my blood [dami] would not flow to the ground, due to excessive fasting.

רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

ובצלעי – בשביל אשתי זו שמתחילה חטאתי בה כמו (בראשית ב) ויבן את הצלע: שמחו ונאספו.

קרעו ולא דמו – אם קרעוני לא מצאו דם.

כדדרש רבא – דטובה מעשה של דוד ובת שבע משלהם וספק אשת איש היא שהיוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו על מנת שאם ימות שתהא מגורשת מעכשיו ולא תיזקק ליבם וכל אותן הימים היא ספק מגורשת אם מת מגורשת מתחילה ואם לא מת לא נתגרשה.

נוח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש כו׳ – נקט הכי משום דבת שבע ספק אשת איש הויא ופי׳ בקונטרס משום דכל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט לאשתו ע״מ שאם ימות יגרשנה ולא תיזקק ליבם וכל אותם הימים היא ספק מגורשת וק׳ לר״ת דא״כ אין זה כל היוצא אלא דוקא שיש להם אחין ואין להם בנים מיהו בקונטרס לאו דוקא נקט יבם אלא שלא תתעגן ועוד קשה לר״ת דאמר במסכת שבת (דף נו. ושם ד״ה גט) כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה אמאי והא חזר אוריה מן המלחמה אח״כ ומיהו יש לדחות שהיו מתנין אם לא יחזור בסוף המלחמה ועוד קשה דתניא בפ׳ מי שאחזו (גיטין דף עג. ושם: ד״ה אמר) מה היא באותן הימים רבי יהודה אומר הרי היא כאשת איש לכל דבריה ר׳ יוסי אומר מגורשת ואינה מגורשת ואפילו לרבי יוסי חטא דוד דאינה מגורשת ודאי וכ״ת דהתם בלא אמר מעכשיו דמוקי לה בגמרא באומר מעת שאני בעולם כלומר שעה אחת קודם מיתתי ובמלחמת [בית] דוד היו כותבים מהיום הא קתני בהדיא בתוספתא מהיום אם מתי הימים שבינתים רבי יהודה אומר היא כאשת איש ומתני׳ דמי שאחזו (שם) נמי מוכח דאמר מהיום דאדלעיל מיניה קאי והא דאמר בגמרא באומר מעת שאני בעולם מפ׳ ר״ת ור״ח דפירושו נעשה כאומר מעת שהוא בעולם משום כיון דאמר אם מתי מתכוין לרחק הגרושין כמו שיוכל ואינו רוצה שתתגרש עד סמוך למיתתו והא דקאמר מהיום להראות שהוא רוצה שיחולו גרושין (מהיום) [מחיים] ומפ׳ ר״ת דבמלחמת בית דוד היו מגרשין לגמרי בלא שום תנאי אלא היו עושין הדבר בצנעה כדי שלא יהו קופצין על נשותיהן לנושאן לכך קרו להו ספק אשת איש ולכל הפי׳ קשה דאפילו בא על אשת איש ודאי טוב ממלבין מדקאמר דוד הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא אבל מלבין כו׳.

מ״ד ובצלעי שמחו כו׳ פירוש הכתובים לפי דרשה זו ע״י צלעי שחטאתי מן הספק שמחו ונאספו על שחטאתי בדבר נכים הנהרגים במלחמת בני עמון ונהרג אוריה עמהם ואנכי לא ידעתי שנהרג עמהם ונשאתי אשתו קודם שנהרג דה״ל ספק א״א למפרע ואמר בחנפי לעגי וגו׳ שאמרו דרך לעגה הבא על א״א כו׳ ועלי חרקו שינימו שכוונתם בזה היה עלי ואפשר שאמר שעוסקים בנגעים כו׳ והיה להם ליזהר בלשונם הרע עלי שהנגעים באים על לשון הרע כדאמרינן בערכין ואגב דנקט נגעים נקט נמי אהלות דבכל מקום הוזכרו בהדדי כדאמרינן כלך אצל נגעים ואהלות ואמר אדני כמה וגו׳ אמר כן דרך תשובה להם ואמר השיבה נפשי וגו׳ הגם שהייתי חייב מיתת הגוף דהבא על א״א מיתתו בחנק הנה נפשי ונשמתי נצלת משואיהם מחושך ומדינה של גיהנם שנתחייבו הם על הלבנות פני ומתיישב בזה דשפיר איכא למימר דהבא על א״א הוה מג׳ שיורדין ואין עולין ממש והכא לא קאמר דיש לו חלק עוה״ב אלא במיתתו בחנק כדאמרינן פרק נ״ה דמיתת ב״ד היא כפרתו והשתא נמי שפיר קאמר נוח לו לאדם שיבא על ספק א״א כו׳ דהיינו אפילו באינו נהרג בב״ד דומיא דמעשה דוד אבל ודאי א״א אם אינו נדון בב״ד אינו טוב ממלבין דתרוייהו יורדין ואין עולין והתוס׳ פי׳ בע״א ע״ש:

גמ׳ ויש לו חלק לעוה״ב. עיין סוטה דף ד ע״ב תוס׳ ד״ה היא תצודנו:

נוח לו לאדם שיבוא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים. ושואלים: מנא לן [מנין לנו דבר זה]? ומשיבים: מדדרש [ממה שדרש] רבא, דדרש רבא שדרש: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״ובצלעי שמחו ונאספו... קרעו ולא דמו״ (תהילים לה, טו) — אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעים בשרי לא היה דמי שותת לארץ (״קרעו ולא דמו״) שמפני רוב התעניות כחש בשרו עליו,

It is preferable for a person to engage in intercourse with a woman whose married status is uncertain and not humiliate another in public. The Gemara asks: From where do we derive this? The Gemara answers: It is from that which Rava interpreted, as Rava interpreted: What is the meaning of that which is written: “And when I limped they rejoiced and gathered…they tore and did not cease [damu]” (Psalms 35:15)? The term “damu” can also be understood as a reference to blood. Concerning the fasting he undertook to atone for his sin with Bathsheba (see II Samuel, chapters 11–12), David said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, it is revealed and known before You that if my tormenters were to tear my flesh, my blood [dami] would not flow to the ground, due to excessive fasting.

מאמרים באתר אסיף

״אמת מארץ תצמח״ או ״וצדק משמים נשקף״? / אביעד בילר (עלון שבות 126, הר עציון תש״נ)

תורה שבעל פה - קונפליקט מתוכנן בין א-לוהים לאדם. עיון מחודש בסיפור תנורו של עכנאי / הרב בני קלמנזון (אסופות ד, נתיבות תשע״ג)

תנורו של עכנאי - בין ׳בת קול׳ ל׳רואים את הקולות׳ / הרב דוד אסולין (אסופות ד, נתיבות תשע״ג)

כל השערים ננעלים? קריאה חדשה בסיפור תנורו של עכנאי / הרב יאיר דרייפוס (אסופות ד, נתיבות תשע״ג)

אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה / מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ״ל (ניצני ארץ יז, מרכז הרב תשע״ב)

לא בשמים היא / עדו גנירם (פרי עץ הגן א, רמת גן תשנ״ח)

אמא שלום - גשר בין אמת לשלום / הרב צבי שורץ (אמונת עתיך 132, מכון התורה והארץ תשפ״א)

הבור והמעין - ר׳ אליעזר בן הורקנוס ור׳ יהושע בן חנניה / הרב רא״ם הכהן (גולות ה, עתניאל תשנ״ז)

חטא דוד ובת שבע / הרב שמואל דוד (עלון שבות 104, הר עציון תשמ״ד)

רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹסְקִין בִּנְגָעִים וְאֹהָלוֹת אוֹמְרִים לִי דָּוִד הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ מִיתָתוֹ בַּמֶּה וַאֲנִי אוֹמֵר לָהֶם ^אמִיתָתוֹ בְּחֶנֶק וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק לעוה״בלָעוֹלָם הַבָּא אֲבָל הַמַּלְבִּין אֶת פְּנֵי חֲבֵירוֹ בָּרַבִּים אֵין לוֹ חֵלֶק לעוה״בלָעוֹלָם הַבָּא.

And moreover, they torment me to the extent that even at the time when they are engaged in the public study of the halakhot of leprous sores and tents in which there is a corpse, i.e., halakhic matters that have no connection to my sin, they say to me: David, one who engages in intercourse with a married woman, his death is effected with what form of execution? And I say to them: One who engages in intercourse with a married woman before witnesses and with forewarning, his death is by strangulation, but he still has a share in the World-to-Come. But one who humiliates another in public has no share in the World-to-Come. The transgression of you, who humiliate me, is more severe than my transgression.

א. א רמב״ם הלכות איסורי ביאה א׳:ו׳

עין משפט נר מצוהתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות איסורי ביאה א׳:ו׳

ולא עוד אלא בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות – כלומר לא מבעיא בשעה שהם בטלים אלא אפי׳ עסוקים בהלכות חמורות וגם אין עניינם לאשת איש ויש ספרים דגרסי בשעה שעוסקין בארבע מיתות ב״ד.

הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא – פירוש: אם עשה תשובה ומאי דאמרן לעיל יורדין לגיהנם ואינן עולין כשלא עשה תשובה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא עוד אלא, כמה מציקים לי שונאי, אפילו בשעה שעוסקין בזמן הלימוד בציבור בנגעים ואהלות, שהם מהלכות טומאה וטהרה, אומרים לי בשאלה שאיננה כלל מן הענין: דוד, הבא על אשת איש מיתתו במה? כדי להזכיר לו שחטא באשת איש, באשת אוריה החתי. ואני אומר להם: הבא על אשת איש מיתתו בחנק (אם היו עדים והתראה) אבל יש לו חלק לעולם הבא, אבל המלבין את פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. ומכאן שגדול עונש מביישי דוד, מחטאו של דוד עצמו.

And moreover, they torment me to the extent that even at the time when they are engaged in the public study of the halakhot of leprous sores and tents in which there is a corpse, i.e., halakhic matters that have no connection to my sin, they say to me: David, one who engages in intercourse with a married woman, his death is effected with what form of execution? And I say to them: One who engages in intercourse with a married woman before witnesses and with forewarning, his death is by strangulation, but he still has a share in the World-to-Come. But one who humiliates another in public has no share in the World-to-Come. The transgression of you, who humiliate me, is more severe than my transgression.

עין משפט נר מצוהתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) (וְאָמַר) מָר זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא וְאָמְרִי לָהּ א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רשב״ירַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּפִּיל עַצְמוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵירוֹ בָּרַבִּים מנ״למְנָא לַן מִתָּמָר דִּכְתִיב {בראשית ל״ח:כ״ה} הִיא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ.

And Mar Zutra bar Toviyya says that Rav says; and some say Rav Ḥana bar Bizna says that Rabbi Shimon Ḥasida says; and some say Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: It is more comfortable for a person to cast himself into a fiery furnace, than to humiliate another in public to avoid being cast into the furnace. From where do we derive this? From Tamar, daughter-in-law of Judah. When she was taken out to be burned, she did not reveal that she was pregnant with Judah’s child. Rather, she left the decision to him, to avoid humiliating him in public, as it is written: “And Judah said: Bring her forth, and let her be burnt. When she was brought forth, she sent to her father-in-law, saying: I am pregnant by the man to whom these belong. And she said: Examine these, whose are these, the signet, and the cords, and the staff?” (Genesis 38:24–25).

רש״יתוספותספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

היא מוצאת והיא שלחה – אע״פ שהיו מוציאין אותה לשריפה לא אמרה להם ליהודה נבעלתי אלא שלחה לו למי שאלה לו אנכי הרה ואם יודה הוא מעצמו יודה.

דכתיב היא מוצת – בלא אל״ף כמו (איכה ד) ויצת אש בציון שהיתה קרובה לאש כבר ולא שלחה לו אלא ברמז אם לא היה מודה לא היתה מפרסמתו.

ונוח לו לאדם שימסור עצמו לכבשן של אש ואל ילבין פני חבירו ברבים שהנה תמר היתה מוצאת לשריפה, ולא רצת להלבין פני יהודה ברבים, אלא שלחה אליו בסוד^א. ויש מפרש^ב מוצאת מלשון ניצת אש. פירוש אנך מלשון אונאה. פירוש פרגוד מחיצה שבין השכינה לצבא עליונים.

{רש״י}
רש״צ ז״ל כל השערים ננעלו וכול׳ פירוש כל השערים של תפילה ננעלו חוץ משערי אונאה הצועק על אונאת דברים שאין השמים ננעל בפניו. הכל על ידי שליח פירוש הכל על ידי שליח נפרעין מכל עבירות. ובידו אנך פירוש לא מסרה לשליח. פרגוד מחיצה שבין שכינה לצבא מרום. אינו ננעל להפסיק^ג ראייתן מן המקום אלא תמיד רואה אותן עד שיפרע.

א. וכן פירש רש״י ד״ה היא.

ב. רבנו חננאל מובא בריטב״א הישנים, תוס׳ כתובות סז, ב והובא בסתם בערוך ערך צת ותד״ה דכתיב, ועיין מהרש״א סוטה י, ב.

ג. ולפנינו גרס בד״ה אינו ננעל- להפסיד ובמסוה״ש גרס להפסיק וכ״ג רש״ש.

כל שגדור בדרכים הדתיים הרי הוא בכלל אונאה אבל עובדי האלילים אינם בכלל אחוה כדי לכללן בדין אונאה הבאה דרך מקח וממכר כלל אמרו חכמים לא תונו איש את עמיתו עם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו:

מתמר דכתיב היא מוצאת כו׳ עיין בזה בחידושי אגדות דפ״ק דסוטה:

אל תונו איש וגו׳. עם שאתך בתורה ובמצות נראה לפרש מדשינה כאן באונאת דברים לכתוב עמיתו ובאונאת ממון כתיב אחיו דרשו באונאת דברים מלת עמיתו עם שאתך בתורה ומצות אבל לבעל עבירה מצוה לבייש ולהונו בדברים אבל מאחיו דכתיב גבי אונאת ממון לא אימעט בעל עבירה אלא עובד כוכבים כדאמרינן באחיך דכתיב גבי ריבית ודו״ק:

בגמרא ואמר מר זוטרא בר טוביה כו׳ נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש כו׳. נראה לי דמהכא נמי מוכח דמלבין אין לו חלק לעולם הבא דהא מאבד עצמו לדעת הוא עוון גדול שנאמר בו כל המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעולם הבא ואפ״ה התירו לו כדי שלא ילבין א״כ מוכח דמלבין אין לו חלק לעולם הבא אמנם עכשיו שהתירו לו חכמים אין זה מאבד עצמו לדעת שהרי לדעת המקום ודעת חכמים עושה כן אלא דלולי שמלבין חמור כ״כ לא התירו לו חכמים לאבד עצמו שהרי בכל העבירות שבתורה אמרו יעבור ואל יהרג חוץ מע״ז וג״ע וש״ד דגלי בהו קרא אבל במלבין לא מצינו קרא על זה אף ע״ג דילפינן מתמר מ״מ תקשה תמר גופה מה ראתה על ככה ולא דרשה וחי בהם ולא שימות בהם כמו שהקשו בגמרא על חנניה מישאל ועזריה אלא ע״כ דמילתא דפשיטא היא דעון זה חמור מכל העבירות כיון שאין לו חלק לעולם הבא והיינו כמ״ש לעיל בשם התי״ט דמקרא יליף לה וק״ל:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת רב חנא בר ביזנא אמר ר׳ שמעון חסידא, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר ר׳ יוחנן משום [בשם] ר׳ שמעון בן יוחאי: נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש וישרף בו, ואל ילבין פני חבירו ברבים. מנא לן [מנין לנו דברים אלה] — מתמר, דכתיב [שנאמר]: ״ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמור לאיש אשר אלה לו אנכי הרה״ (בראשית לח, כד–כה), שגם כאשר הוליכוה להישרף לא הודיעה לרבים שיהודה הוא שבא עליה, אלא רק רמזה לו שהוא עצמו יחליט בדבר, הרי שהיתה מוכנה ללכת לכבשן האש ולא להלבין את פניו.

And Mar Zutra bar Toviyya says that Rav says; and some say Rav Ḥana bar Bizna says that Rabbi Shimon Ḥasida says; and some say Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: It is more comfortable for a person to cast himself into a fiery furnace, than to humiliate another in public to avoid being cast into the furnace. From where do we derive this? From Tamar, daughter-in-law of Judah. When she was taken out to be burned, she did not reveal that she was pregnant with Judah’s child. Rather, she left the decision to him, to avoid humiliating him in public, as it is written: “And Judah said: Bring her forth, and let her be burnt. When she was brought forth, she sent to her father-in-law, saying: I am pregnant by the man to whom these belong. And she said: Examine these, whose are these, the signet, and the cords, and the staff?” (Genesis 38:24–25).

רש״יתוספותספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) אָמַר רַב חִנָּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי מַאי דִּכְתִיב {ויקרא כ״ה:י״ז} וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ ^בעַם שֶׁאִתְּךָ בְּתוֹרָה וּבַמִּצְוֹת אַל תּוֹנֵהוּ אָמַר רַב גלְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בְּאוֹנָאַת אִשְׁתּוֹ שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁדִּמְעָתָהּ מְצוּיָה אוֹנָאָתָהּ קְרוֹבָה.

§ Rav Ḥinnana, son of Rav Idi, says: What is the meaning of that which is written: “And you shall not mistreat each man his colleague [amito]” (Leviticus 25:17)? The word amito is interpreted as a contraction of im ito, meaning: One who is with him. With one who is with you in observance of Torah and mitzvot, you shall not mistreat him. Rav says: A person must always be careful about mistreatment of his wife. Since her tear is easily elicited, punishment for her mistreatment is immediate.

ב. ב טור חושן משפט רכ״ח:א׳
שולחן ערוך חושן משפט רכ״ח:א׳
ג רמב״ם הלכות אישות ט״ו:י״ט
סמ״ג מצוות לא תעשה קע״א
טור חושן משפט רכ״ח:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט רכ״ח:ג׳

עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב טור חושן משפט רכ״ח:א׳

שולחן ערוך חושן משפט רכ״ח:א׳

ג רמב״ם הלכות אישות ט״ו:י״ט

סמ״ג מצוות לא תעשה קע״א

טור חושן משפט רכ״ח:ג׳

שולחן ערוך חושן משפט רכ״ח:ג׳

עמיתו – עם אתו.

באונאת אשתו – באונאת דברים לצערה.

אונאתה קרובה – לבא פורענות אונאתה ממהר לבא.

אע״פ שרוב תפלה אי אפשר שלא ליענות בה מ״מ כשהיא יוצאה ממעמקי הלב עד שהדמעה גוברת עליו מקובלת ביותר דרך צחות אמרו מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה ואע״פ ששערי תפלה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו:

גמ׳ שאתך בתורה ובמצות אל תונו אמר רב כו׳ כצ״ל:

עם שאתך בתורה ובמצות. כלומר או במצות אף על פי שאינו חכם אל תונהו כיון דמבני ישראל הוא. רבינו יהונתן ז״ל.

והריטב״א פירש עם שאתך אל תונה פירוש אשתך. עד כאן.

הכל על ידי שליח וכו׳. כלומר שאין הנקמה נעשית אלא על ידי שליח וכיון שנעשית על ידי שליח פעמים שהשליח הוא רחוק ואינו יכול להנקם מיד כדאמרינן במסכת ברכות שיש מלאך שאינו יכול לילך כל העולם אלא בשלש או בארבע טיסות ועומד לפוש בין כל אחת ואחת כדאמרינן אליהו בד׳ וכו׳. אי נמי פעמים שהוא שליח להנקם מהרבה בני אדם וזה בסוף העולם והוא הולך ומקדים מי שנאמר לו ראשון ראשון כלומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ובין כך פורענות שוהה לבא אבל בשערי אונאה הקדוש ברוך הוא דן בכבודו ובעצמו הפורענות ממהרת לבא לפי שברגע אחד הוא דן כל העולם. ה״ר יהונתן.

שם אמר ר׳ חיננא כו׳ מאי דכתיב לא תונו איש את עמיתו עם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו. לכאורה משמע דלא אתא למעוטי אלא נכרי אבל בישראל אין חילוק דאין לך אדם בישראל שאינו מלא בתורה ובמצות ואע״ג דלמעוטי נכרי דרשינן מלעמיתך דכתי׳ ברישא דקרא לעמיתך אתה מחזיר אונא׳ ולא לנכרי מ״מ איצטריך נמי דרשא דאת עמיתו למעט נכרי מריבית דברים. אבל קצת מרבוותא׳ כתבו דריבית דברי׳ אינו אסור אלא דווקא לת״ח וצדיק דמפרשי מימרא דר׳ חיננא כפשטיה דבעינן שיהא עמיתך בתורה כו׳ ושני הדיעו׳ הובאו בש״ע חושן משפט סימן רכ״ח ע״ש:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א ועוד בהלכות אונאה, אמר רב חננא בריה [בנו] של רב אידי: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״ולא תונו איש את עמיתו״ (ויקרא כה, יז) לשון זו, ״עמיתו״, משמעה עם שאתו, עם שאתך בתורה ובמצוות, אל תוניהו אדם השומר תורה ומצוותיה אל תצער אותו. אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו ואל תצער אותה, שמתוך שדמעתה מצויה והיא בוכה מיד, אונאתה (עונש על אונאתה) קרובה.

§ Rav Ḥinnana, son of Rav Idi, says: What is the meaning of that which is written: “And you shall not mistreat each man his colleague [amito]” (Leviticus 25:17)? The word amito is interpreted as a contraction of im ito, meaning: One who is with him. With one who is with you in observance of Torah and mitzvot, you shall not mistreat him. Rav says: A person must always be careful about mistreatment of his wife. Since her tear is easily elicited, punishment for her mistreatment is immediate.

עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִיּוֹם שֶׁנֶּחְרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי תְפִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר {איכה ג׳:ח׳} גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי ואע״פוְאַף עַל פִּי שֶׁשַּׁעֲרֵי תְפִלָּה נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי דְמָעוֹת לֹא נִנְעֲלוּ שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ל״ט:י״ג} שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה׳ וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ.

Rabbi Elazar says: Since the day the Temple was destroyed the gates of prayer were locked, and prayer is not accepted as it once was, as it is stated in lament of the Temple’s destruction: “Though I plead and call out, He shuts out my prayer” (Lamentations 3:8). Yet, despite the fact that the gates of prayer were locked with the destruction of the Temple, the gates of tears were not locked, and one who cries before God may rest assured that his prayers will be answered, as it is stated: “Hear my prayer, Lord, and give ear to my pleading, keep not silence at my tears” (Psalms 39:13).

רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

שמעה תפלתי – אין לשנותו מלשון בקשה שמבקש מאת הקב״ה שישמע תפלתו אבל אל תחרש יש לשנותו מלשון בקשה ולומר בזו אני בוטח שאין דרכך לשתוק ולא להחריש אל תחרש אל תעשה אל תתן משמשין לשון בקשה ומשמשין לשון עתיד כגון (תהלים קכא) אל יתן למוט הרי לשון בקשה ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה (בראשית ל) הוא לשון עתיד.

ואל דמעתי אל תחרש – אינו אומר שמע אל בכיי או ראה דמעתי אלא אל תחרש כלומר בטוח אני שלא תחרש דשערי דמעות לא ננעלו.

מיום שנחרב בהמ״ק ננעלו כו׳ שתם תפלתי כו׳. והוא מבואר בענין שלמה אף בארץ אויביהם והתפללו אליך דרך ארצם כי שם פתוח היה שער שמים מקום תפלה לעלות כו׳ כפרש״י בפ׳ ויצא ומשנחרב המקום ההוא ננעל השער אשר שם דוגמת מלך ב״ו שכועס ונועל שער חצירו בפני עבדיו ובעי תפלה ורחמים מרובים לפני המקום שיפתח מנעול השער ההוא ומזה נראה לפרש דבכ״מ שתם בשי״ן הוא לשון פתיחה ולא לשון סתימה כמו שתום העין דבלעם וישתום ויסתום ויגוב כו׳ דפ״ב דע״ז (ס״ט) והכא נמי איכא לפרושי הכי שאמר גם כי אזעק ואשוע על צרותי אין אני נענה בשועה וזעקה בעלמא אך שתם ופתח השער הוא תפלתי לאל ומדקאמר דבעי פתיחה שמעינן מיניה דננעל השער של תפלה ודו״ק. ואמר אע״פ ששערי תפלה ננעלו שערי דמעה לא כו׳ ואל דמעתי אל תחרש וגו׳ עי׳ פרש״י הוא דחוק ונראה לפרש שסמך אסיפא דקרא שאמר ואל דמעתי אל תחרש כי גר וגו׳ שנתן טעם למה אין אני נענה בתפלה כמו בדמעה גר נאמר הדר בארץ נכריה כמו גרים הייתם בארץ מצרים וגו׳ וע״כ כי גר אנכי עמך ששערי חצר ממ״ה נעולים ממני וא״א לי לבא בנקל לפניו בתפלתי וצרותי מרובים כי תושב אני ככל אבותי שהם היו רגילים בחצר ממ״ה בא״י ולא כן אני גר בארץ נכריה אבל תושב אני ככל אבותי כשבא להיות יושב בשלוה באו לי צרותי כמו באבותי כמ״ש בפרק חלק כמש״כ וישב אינו אלא לשון צער שנאמר וישב יעקב וגו׳ ויבא יוסף את דבתם וישב ישראל בארץ וגו׳ ויקרבו ימי ישראל וגו׳ וישב ישראל בשטים וישב יהודה וגו׳ כמבואר בב״ר כשישראל מבקשים לישב בשלוה בעוה״ז בא השטן ומקטרג כו׳ ע״ש:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ אלעזר: מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה, ואין תפילתו של אדם נשמעת עוד כמקודם, שנאמר: ״גם כי אזעק ואשוע שתם תפילתי״ (איכה ג, ח). ואולם אף על פי ששערי תפילה ננעלו — שערי דמעות לא ננעלו, שנאמר: ״שמעה תפלתי ה׳ ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש״ (תהלים לט, יג) — אינו מבקש שה׳ ישמע לדמעותיו, אלא מובטח לו שכן יהא.

Rabbi Elazar says: Since the day the Temple was destroyed the gates of prayer were locked, and prayer is not accepted as it once was, as it is stated in lament of the Temple’s destruction: “Though I plead and call out, He shuts out my prayer” (Lamentations 3:8). Yet, despite the fact that the gates of prayer were locked with the destruction of the Temple, the gates of tears were not locked, and one who cries before God may rest assured that his prayers will be answered, as it is stated: “Hear my prayer, Lord, and give ear to my pleading, keep not silence at my tears” (Psalms 39:13).

רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) וְאָמַר רַב כׇּל הַהוֹלֵךְ בַּעֲצַת אִשְׁתּוֹ נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים א כ״א:כ״ה} רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב וְגוֹ׳ א״לאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי וְהָא אָמְרִי אִינָשֵׁי אִיתְּתָךְ גּוּצָא גְּחֵין וְתִלְחוֹשׁ לָהּ לָא קַשְׁיָא הָא בְּמִילֵּי דְעָלְמָא וְהָא בְּמִילֵּי דְבֵיתָא לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא הָא בְּמִילֵּי דִשְׁמַיָּא וְהָא בְּמִילֵּי דְעָלְמָא.

And Rav says: Nevertheless, anyone who follows the counsel of his wife descends into Gehenna, as it is stated: “But there was none like Ahab, who did give himself over to do that which was evil in the sight of the Lord, whom Jezebel his wife incited” (I Kings 21:25). Rav Pappa said to Abaye: But don’t people say a popular proverb: If your wife is short, stoop and whisper to her and consult with her? The Gemara answers: This is not difficult, as this statement of Rav instructs that one not follow her counsel in general matters; and that proverb instructs that one follow her counsel in household matters. The Gemara presents another version of this distinction: This statement of Rav maintains that one should not follow her counsel in divine matters; and that proverb maintains that one should follow her counsel in general matters.

הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ערך גץ

גץ – ^א(בבא מציעא נט.) איתתך גוצא גחין ולחיש לה (יבמות קו:) הוא ארוך והיא גוצא פי׳ קצרה (א״ב פירוש בלשון יוני גבן או מי שרגליו עקומות תרגום קצר ימים גיץ ימין).

א. [קורץ, קליין.]

רק לא היה כאחאב – סיפיה דקרא אשר הסתה אותו איזבל אשתו.

[אתתך גוצא – אשתך קטנה כפוף עצמך ושמע דבריה].

כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם שנאמר רק וגו׳ פירוש הכתוב לא היה כאחאב בגודל העון כדאמרינן בחלק קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם כו׳ אשר התמכר לגיהנם ע״י עונו שהוא א׳ מג׳ מלכים שאין להם חלק לעוה״ב וזה ע״י אשר הסתה וגו׳ וק״ל:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר רב כעין השלמה למה שאמר קודם: ומכל מקום כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם שנאמר: ״רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה׳ אשר הסתה אותו איזבל אשתו (מלכים א׳ כא, כה). אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: והא אמרי אינשי [והרי אומרים אנשים] כפתגם מקובל: אם איתתך גוצא [אשתך נמוכה] — גחין ותלחוש [גחון ולחש] לה והתייעץ עמה, משמע שראוי ללכת בעצת אשתו! ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה] — הא במילי דעלמא [זה בענייני העולם] אין ראוי לשמוע בעצתה, והא במילי דביתא [וזה בענייני הבית] כדאי להתייעץ עמה. לישנא אחרינא [לשון אחרת]: הא במילי דשמיא [זה בענייני שמים] אין ללכת בעצתה, והא במילי דעלמא [וזה בענייני העולם] ראוי להתייעץ איתה.

And Rav says: Nevertheless, anyone who follows the counsel of his wife descends into Gehenna, as it is stated: “But there was none like Ahab, who did give himself over to do that which was evil in the sight of the Lord, whom Jezebel his wife incited” (I Kings 21:25). Rav Pappa said to Abaye: But don’t people say a popular proverb: If your wife is short, stoop and whisper to her and consult with her? The Gemara answers: This is not difficult, as this statement of Rav instructs that one not follow her counsel in general matters; and that proverb instructs that one follow her counsel in household matters. The Gemara presents another version of this distinction: This statement of Rav maintains that one should not follow her counsel in divine matters; and that proverb maintains that one should follow her counsel in general matters.

הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) אָמַר רַב חִסְדָּא ^דכׇּל הַשְּׁעָרִים נִנְעָלִים חוּץ מִשַּׁעֲרֵי אוֹנָאָה שֶׁנֶּאֱמַר {עמוס ז׳:ז׳} הִנֵּה ה׳ נִצָּב עַל חוֹמַת אֲנָךְ וּבְיָדוֹ אֲנָךְ א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַכֹּל נִפְרָע בִּידֵי שָׁלִיחַ חוּץ מֵאוֹנָאָה שֶׁנֶּאֱמַר וּבְיָדוֹ אֲנָךְ.

Rav Ḥisda says: All the gates of Heaven are apt to be locked, except for the gates of prayer for victims of verbal mistreatment, as it is stated: “And behold, the Lord stood upon a wall built with a plumb line, and a plumb line in His hand” (Amos 7:7). God stands with the scales of justice in His hand to determine if one has been subjected to injustice. Rabbi Elazar says: In response to all transgressions, God punishes the perpetrator by means of an agent, except for mistreatment [ona’a], as it is stated: “And a plumb line [anakh] in His hand.” The term for mistreatment and the term for plumb line are spelled in a similar manner, indicating that God Himself inflicts retribution.

ד. ד רמב״ם הלכות מכירה י״ד:י״ח
סמ״ג מצוות לא תעשה קע״א
טור חושן משפט רכ״ח:א׳
שולחן ערוך חושן משפט רכ״ח:א׳

עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד רמב״ם הלכות מכירה י״ד:י״ח

סמ״ג מצוות לא תעשה קע״א

טור חושן משפט רכ״ח:א׳

שולחן ערוך חושן משפט רכ״ח:א׳

כל השערים – של תפלה ננעלו.

חוץ משערי אונאה – הצועק על אונאת דברים אין השער ננעל בפניו.

הכל ע״י שליח – נפרעים על כל עבירות ע״י שליח.

ובידו – לא מסרה לשליח.

לעולם יהא אדם זהיר שלא לבייש את אשתו שמתוך שדמעתה מצויה עונש אונאתה קרוב לבא דרך אזהרה אמרו כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה מכאן אמרו שכל שאדם עושה בנכסי ביתו ומזונות בניו ובנותיו ומלבושיהם ילך בהם אחר עצת אשתו שמתוך כך שלום מצוי בתוך ביתו ולעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שאין מריבה אלא על עסקי תבואה דרך צחות אמרו במשלם שערי דברא נקיט ואתי תיגרא:

המאונה את הגר בדברים עובר בשלשה לאוין אל תונו איש את אחיו לא תונו איש את עמיתו וגר לא תונה ואם לחצו והונהו בממון עובר בשלשה לאוין אל תונו איש את אחיו לא תונו איש את עמיתו ולא תלחצנו הא למדת שלאו של וגר לא תונה אינו אלא באונאת דברים ולאו של לא תלחצנו אינו אלא באונאת ממון ושנים האחרים בין באונאת ממון בין באונאת דברים:

כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה כו׳ אף אם נאמר דלמדין מן הכללות במקום שנאמר בו חוץ אין זה סותר הא דאמר לעיל שערי דמעה לא ננעלו דהיינו אונאה היינו דמעה דמתוך שאדם קובל על אונאתו יבא לידי דמעה כדאמרינן לעיל יהא זהיר באונאת אשתו דמתוך שדמעתה כו׳ וכדפרש״י לקמן גבי מקובלני מבית אבי אבא מבית דוד כו׳ חוץ משערי אונאה כו׳ וקרובה להוריד דמעה עכ״ל ויליף לה מדכתיב הנה ה׳ נצב על חומת אנך כו׳ ד״מ כששער העיר ננעל אין רואה מתוך העיר לחוצה לה כי השער מפסיק אבל נצב על החומה רואה לחוץ ואין השער הננעל מפסיקו מלראות חוצה וק״ל:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב חסדא: כל השערים של שמים עשויים להיות ננעלים, חוץ משערי אונאה, שמי שציערוהו שערי שמים פתוחים לצעקתו, שנאמר: ״והנה ה׳ נצב על חומת אנך ובידו אנך״ (עמוס ז, ז), כלומר, כלי המידה, האנך, הוא הכלי שכביכול מצוי תמיד בידי ה׳, לראות אם לא נעשה עוול. ואמר ר׳ אלעזר: הכל, כל עבירות שנעשות, נפרע ה׳ בידי שליח, חוץ מאונאה, שנאמר: ״ובידו אנך״, שה׳ בעצמו נפרע ממנה.

Rav Ḥisda says: All the gates of Heaven are apt to be locked, except for the gates of prayer for victims of verbal mistreatment, as it is stated: “And behold, the Lord stood upon a wall built with a plumb line, and a plumb line in His hand” (Amos 7:7). God stands with the scales of justice in His hand to determine if one has been subjected to injustice. Rabbi Elazar says: In response to all transgressions, God punishes the perpetrator by means of an agent, except for mistreatment [ona’a], as it is stated: “And a plumb line [anakh] in His hand.” The term for mistreatment and the term for plumb line are spelled in a similar manner, indicating that God Himself inflicts retribution.

עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ ג׳שְׁלֹשָׁה אֵין הַפַּרְגּוֹד נִנְעָל בִּפְנֵיהֶם אוֹנָאָה וְגָזֵל וע״זוַעֲבוֹדָה זָרָה אוֹנָאָה דִּכְתִיב וּבְיָדוֹ אֲנָךְ גָּזֵל דִּכְתִיב {ירמיהו ו׳:ז׳} חָמָס וָשׁוֹד יִשָּׁמַע בָּהּ עַל פָּנַי תָּמִיד ע״זעֲבוֹדָה זָרָה דִּכְתִיב {ישעיהו ס״ה:ג׳} הָעָם הַמַּכְעִיסִים אוֹתִי עַל פָּנַי תָּמִיד [וְגוֹ׳].

Rabbi Abbahu says: There are three sins before whose transgressors the curtain [hapargod] between the world and the Divine Presence is not locked; their sins reach the Divine Presence. They are: Verbal mistreatment, robbery, and idol worship. Mistreatment, as it is stated: “And a plumb line in His hand”; robbery, as it is stated: “Violence and robbery are heard in her, they are before Me continually” (Jeremiah 6:7); idol worship, as it is stated: “A people that angers Me before Me continually; that sacrifice in gardens, and burn incense upon bricks” (Isaiah 65:3).

הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ערך פרגד

פרגד – ^א(ברכות יח:) חברתי מה שמעת מאחורי הפרגוד (בבא מציעא נט.) שלשה אין הפרגוד ננעל לפניהן (סנהדרין פט) כך שמעתי מאחורי הפרגוד השה לעולה ואין יצחק לעולה ויש מהן בערך פלס פי׳ וילון שיש לפני כילת חתנים ולפני פתחי המלכים.

א. [פאהר האנג.]

פרגוד – מחיצה שבין שכינה לצבא מרום.

אינו ננעל – להפסיד ראייתן מן המקום אלא תמיד רואה אותם עד שיפרע.

ובידו אנך – משמע שהיא תמיד אצלו ומשמש בה.

על פני – לפני ואין מחיצה בינו לבין העבירה.

ג׳ אין הפרגוד כו׳ הכא איירי אף בזמן שבהמ״ק קיים שהשער עדיין לא היה ננעל אך הפרגוד שהוא מחיצות וילון בעלמא נגד הפתח לצניעות בעלמא היה ננעל ואמר דמפני ג׳ אלו לא היה ננעל ומ״ה גבי אונאה לא יליף ליה מונצב על חומת וגו׳ שכתבנו לעיל דהשער אינו ננעל בפני אונאה ודמעה בזמן שאין בהמ״ק קיים אלא יליף לה הכא מתיבת אנך שלא היה הפרגוד ננעל אף בזמן שבהמ״ק קיים:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ אבהו: שלשה חטאים אין הפרגוד שבין העולם לשכינה ננעל בפניהם ותמיד מגיעה התלונה על כך, והם: אונאה, וגזל, ועבודה זרה. וראיה לדבר: אונאה דכתיב [שנאמר]: ״ובידו אנך״. גזל דכתיב [שנאמר]: ״חמס ושד ישמע בה על פני תמיד״ (ירמיהו ו, ז), שתמיד ללא הפסק באה התלונה על חטא זה לפני ה׳, וכן עבודה זרה דכתיב [שנאמר]: ״העם המכעסים אתי על פני תמיד זובחים בגנות ומקטרים על הלבנים״ (ישעיה סה, ג).

Rabbi Abbahu says: There are three sins before whose transgressors the curtain [hapargod] between the world and the Divine Presence is not locked; their sins reach the Divine Presence. They are: Verbal mistreatment, robbery, and idol worship. Mistreatment, as it is stated: “And a plumb line in His hand”; robbery, as it is stated: “Violence and robbery are heard in her, they are before Me continually” (Jeremiah 6:7); idol worship, as it is stated: “A people that angers Me before Me continually; that sacrifice in gardens, and burn incense upon bricks” (Isaiah 65:3).

הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) אָמַר רַב יְהוּדָה לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְבוּאָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁאֵין מְרִיבָה מְצוּיָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם אֶלָּא עַל עִסְקֵי תְבוּאָה שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים קמ״ז:י״ד} הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ אָמַר רַב פָּפָּא הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי כְּמִשְׁלַם שְׂעָרֵי מִכַּדָּא נָקֵישׁ וְאָתֵי תִּיגְרָא בְּבֵיתָא.

Apropos the topic of how man should approach his household, Rav Yehuda says: A person must always be careful about ensuring that there is grain inside his house, as discord is found in a person’s house only over matters of grain, as it is stated: “He makes your borders peace; He gives you plenty with the finest wheat” (Psalms 147:14). If there is the finest wheat in your house, there will be peace there. Rav Pappa said: This is in accordance with the adage that people say: When the barley is emptied from the jug, quarrel knocks and enters the house.

רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אימתי גבולך שלום – כשחלב חטים ישביעך הקב״ה.

מכדא – כד שנותנים בו שעורים.

נקיש ואתי תגרא – התגר מקשקש ובא. ואני שמעתי הכד מקשקש כדרך כלי ריקם שנשמע בו קול הברה כשמקשקשין עליו.

לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו ששמירה מעולה מצויה בה הרבה עד שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנ׳ ולאברם היטיב בעבורה:

לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו כו׳ ר״ל לפרנסת ביתו דאפילו בשעת בצורת שאסור לאדם לאצור תבואתו כדאמרינן בפ׳ הספינה מיהא כדי הוצאתו לשנה שרי כדפי׳ רשב״ם שם וק״ל:

אלא על עסקי תבואה שנאמר וידל ישראל וגו׳ ופרש״י וידל ישראל לעיל מיניה כתיב ויעלו וישחיתו את יבול וגו׳ עכ״ל אבל קשה דבהאי קרא כתיב נמי ולא ישאירו מחיה בישראל ושה ושור וחמור ואימא דמש״ה קראם דלים ונראה לפרש דמשמע ליה וידל ישראל אקרא דלקמיה בסמוך קאי שנאמר כי הם ומקניהם יעלו וגו׳ ויבאו בארץ לשחתה שבאו עם מקניהם לשחת התבואה כפרש״י שם ועלה קאי וידל ישראל והוא מבואר כי שאר דברים אינן הכרחיים כ״כ לאדם כמו הלחם והתבואה ולכך לא קראם דלים אלא על עסקי חסרון התבואה וק״ל:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואגב הדברים שנאמרו ביחסים בין אדם וביתו מביאים מה שאמר רב יהודה: לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שתמיד תהיה תבואה בבית, לפי שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה, שנאמר ״השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך״ (תהילים קמז, יד), שאם חלב חטים בבית — שלום בו. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי [הוא שאומרים אנשים] כפתגם מקובל: כמשלם שערי מכדא נקיש ואתי תגרא בביתא [כאשר נגמרים השעורים מן הכד מקישה ובאה התיגרה בבית].

Apropos the topic of how man should approach his household, Rav Yehuda says: A person must always be careful about ensuring that there is grain inside his house, as discord is found in a person’s house only over matters of grain, as it is stated: “He makes your borders peace; He gives you plenty with the finest wheat” (Psalms 147:14). If there is the finest wheat in your house, there will be peace there. Rav Pappa said: This is in accordance with the adage that people say: When the barley is emptied from the jug, quarrel knocks and enters the house.

רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) וְאָמַר רַב חִינָּנָא בַּר פָּפָּא לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְבוּאָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁלֹּא נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל דַּלִּים אֶלָּא עַל עִסְקֵי תְבוּאָה שֶׁנֶּאֱמַר {שופטים ו׳:ג׳} וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳ וּכְתִיב {שופטים ו׳:ד׳} וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם וְגוֹ׳ וּכְתִיב {שופטים ו׳:ו׳} וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵי מִדְיָן.

And Rav Ḥinnana bar Pappa says: A person must always be careful about ensuring that there is grain inside his house, as the Jewish people were characterized as poor only over matters of grain, as it is stated: “And it was, if Israel sowed, and Midian and the children of the east ascended” (Judges 6:3); and it is written: “And they encamped against them and they destroyed the crops of the land” (Judges 6:4); and it is further written: “And Israel was greatly impoverished due to Midian” (Judges 6:6).

רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

וידל ישראל – לעיל מיניה כתיב ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר רב חיננא בר פפא: לעולם יהא אדם זהיר שתהא תבואה בתוך ביתו, שלא נקראו ישראל ״דלים״ אלא על עסקי תבואה שנלקחה מהם, שנאמר: ״והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם״ (שופטים ו, ג) וכתיב [ונאמר]: ״ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ״ (שם ד). ונאמר ״וידל ישראל מאד מפני מדין״ (שם ו). אמר

And Rav Ḥinnana bar Pappa says: A person must always be careful about ensuring that there is grain inside his house, as the Jewish people were characterized as poor only over matters of grain, as it is stated: “And it was, if Israel sowed, and Midian and the children of the east ascended” (Judges 6:3); and it is written: “And they encamped against them and they destroyed the crops of the land” (Judges 6:4); and it is further written: “And Israel was greatly impoverished due to Midian” (Judges 6:6).

רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) (וא״רוְאָמַר רַבִּי) חֶלְבּוֹ ^הלְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּכְבוֹד אִשְׁתּוֹ שֶׁאֵין בְּרָכָה מְצוּיָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל אִשְׁתּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית י״ב:ט״ז} וּלְאַבְרָם הֵטִיב בַּעֲבוּרָהּ וְהַיְינוּ דַּאֲמַר לְהוּ רָבָא לִבְנֵי מָחוֹזָא אוֹקִירוּ לִנְשַׁיְיכוּ כִּי הֵיכִי דְּתִתְעַתְּרוּ.

And Rabbi Ḥelbo says: A person must always be careful about sustaining the honor of his wife, as blessing is found in a person’s house only because of his wife, as it is stated in allusion to this: “And he dealt well with Abram for her sake, and he had sheep and oxen” (Genesis 12:16). And that is what Rava said to the residents of Meḥoza, where he lived: Honor your wives, so that you will become rich.

ה. ה רמב״ם הלכות אישות ט״ו:י״ט

עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ה רמב״ם הלכות אישות ט״ו:י״ט

אוקירו נשייכו – כבדו נשותיכם.

מחוזא – עיר שהיה רבא דר בתוכה כך שמה.

אין הברכה מצויה כו׳ שנאמר ולאברם היטיב בעבורה דלפי פשוטו הוא מקרא חסר וכאלו אמר ולאברם היטיב פרעה בעבורה כפרש״י בחומש ולכך דרשו היטיב מי שבידו הטובה והברכה שהוא הש״י היטיב לו בעבורה וק״ל:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, ורמז לדבר, שנאמר ״ולאברם הטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר״ (בראשית יב, טז). והיינו [וזהו] שאמר להו [להם] רבא לבני מחוזא עירו: אוקירו לנשייכו, כי היכי דתתעתרו [כבדו את נשיכם כדי שתתעשרו בזכות זאת].

And Rabbi Ḥelbo says: A person must always be careful about sustaining the honor of his wife, as blessing is found in a person’s house only because of his wife, as it is stated in allusion to this: “And he dealt well with Abram for her sake, and he had sheep and oxen” (Genesis 12:16). And that is what Rava said to the residents of Meḥoza, where he lived: Honor your wives, so that you will become rich.

עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) תְּנַן הָתָם חֲתָכוֹ חוּלְיוֹת וְנָתַן חוֹל בֵּין חוּלְיָא לְחוּלְיָא ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר וַחֲכָמִים ^ומְטַמְּאִין

§ Apropos the topic of verbal mistreatment, we learned in a mishna there (Kelim 5:10): If one cut an earthenware oven widthwise into segments, and placed sand between each and every segment, Rabbi Eliezer deems it ritually pure. Because of the sand, its legal status is not that of a complete vessel, and therefore it is not susceptible to ritual impurity. And the Rabbis deem it ritually impure, as it is functionally a complete oven.

ו. ו רמב״ם הלכות כלים ט״ז:ה׳

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרמב״ןבית הבחירה למאירישיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ו רמב״ם הלכות כלים ט״ז:ה׳

חתכו חוליות – תנור העשוי חוליות מצרפו בכבשן כדרך כלי חרס ואח״כ צירף החוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא.

ר״א מטהר – שאין זה כלי חרס אלא בנין כעין כלי גללים וכלי אדמה שאין מקבלין טומאה.

וחכמים מטמאין – דאזלי בתר חוליות שאר תנורים שלהם היו עשוים כעין קדירות גדולות ופיו למעלה וצורף בכבשן כשאר קדירות ומטלטלים אלא שהיה מושיבו על הארץ או על הדף ומדביק את טפילות הטיט סביב על כולו לעשותו עב שיקלוט ויחזיק את חומו.

חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא – אם לא היה חול בינתים היה מודה רבי אליעזר דכלי חשוב הוא שהטפלה סביב לתנור מחברת החוליות ומעמידתן זו אצל זו ומשום דנתן חול בינתים להפריד החוליות זו מזו מטהר ר״א והכי תנן במסכת כלים (משנה כלים ה׳:ח׳) חתכו לרוחבו פחות פחות מארבעה טפחים טהור מרחו בטיט טמא משיסיקנו לאפות בו סופגנים הרחיק את הטפלה ונתן חול או צרור בינתים בזה אמרו הנדה והטמאה והטהורה אופות בו והוא טהור קתני חול דומיא דצרור שהוא יבש.

הא דתנן במס׳ כלים פ״ה^א תנור שחתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא, פר״ח חליות לרחבו^ב ונתן חול בין כל חוליא וחוליא, ואלו לא נתן בין חוליא לחוליא היה טמא. לפי שהכובד הוא מדביק כל חוליא לשל מטה ממנה^ג, ואם הוסק טמא, אבל החול שהו׳ ביניה׳ אינו מניחו להדבק, ומ״ה ר׳ אליעזר מטהר, וחכמים סברי אעפ״כ הוא נדבק יפה, והחול נכנס בתוך הטיט, בתוך החוליא ונדבקות זו בזו ומ״ה מטמאין.

וקתני רישא^ד, תנור שהוא מחותך מבית האומן, ועשה לו לימודין, נתנן עליו והוא טהור נטמא, סלק את הלמודין טהו׳, החזירן לו טהור, מרחו בטיט מקבל טומא׳ ואינו צריך להסיקו שכבר הוסק, חתכו חוליות וכו׳, פי׳ תנור שהו׳ מחותך לארכו מלמעלה למטה, ועשה לו למודין של טיט סביב שמקיפין אותו ואינם מניחין אותו להתפרד, אם נתנם^ה כשהוא טהור, כלו׳ שעדין לא הוסק שאינו מקבל טומאה, והלמודין מחברין אותו לקבל טומאה לכשיסקנו, אם נטמ׳ אח״כ, וסלק הלימודין טהו׳, כמו שנשבר שהלמודין משוין אותו כלי, החזירן לו, טהור, שמאחר שהוסק ונתפרד זה מזה, שוב אין הלמודין יכולין לחברו, אא״כ מרחו בטיט לתנור ועמודין, ואם חתכו חוליו׳ לרחבו כלו׳ שאין ללימודין עסק בו ר״א מטהר מפני הטעם האמור למעלה כך פירש הראב״ד^ו:

א. שם מ״י.

ב. וכן מפרש הר״ש שם. שהחול בין הסדקים עושהו כשבור, וכ״כ בתוד״ה חתכו, לאפוקי מרש״י שמפרש דאיירי בתנור שמתחלתו כן נעשה, ומח׳ ר״א וחכמים אם נחשב ככלי גללים מפני החול שמחברם או שאזלינן אחר החוליות.

ג. בתוס׳ כ׳ שהטפלה סביב לתנור מחברת החוליות ומעמידתם. ומרבינו משמע דבגלל כובד התנור מתחבר.

ד. פ״ה דכלים מ״ט. ושם הגי׳ שבא מחותך.

ה. בכת״י הגירסא: ״כשהוא טהור״ ולאפוקי מפי׳ הר״ש והרא״ש שגם למודין לא מביאין טומאה, והיינו דקתני נותנן עליו והוא טהור, ורק כשמירחו נטמא, ופירושם אתיא כגירסא בנדפס: ״והוא טהור״, דהיינו שגם לאחר הלמודין נשאר טהור.

ו. בעדיות פ״ז מ״ז, ומפרש את המשנה כרבינו, וגם א״צ לחברו ברוחב ע״י דבר אלא הכובד עצמו מחברו ורבנן טעמייהו שהחול מונעם מלהתחבר.

תנור העשוי חליות חליות של חרש והעמידן ונתן חול בין חוליא לחוליא וטח את הכל מבחוץ בטיט הרי זה מקבל טומאה ואע״פ שנתן חול בין חוליא לחוליא כדי שלא תכנס הטיחה ביניהם ויהא פירוקו נקל כשירצה לטלטלו ממקום למקום מכיון שנתחבר נתחבר והרי הוא כאלו כלו של חרס אחד וכבר ביארנוה בשלישי של ברכות:

חתכו חוליות. הכי גרס רש״י פירוש תנור העשוי חוליות חוליות ומצרפו בכבשן כמשפט כלי חרס ואחר כך צירף החוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא רבי אליעזר מטהר שאין זה כעין כלי חרס אלא כעין כלי גללים וחכמים מטמאין דאזלינן בהר חוליות שהם מחרס. ולא נהירא דהא בכל הספרים גרסינן חתכו והכי נמי איתא בירושלמי. לכך נראה דגרסינן חתכו חוליות והכי פירושו כשהיו רוצים לטהרן כשנטמאו היו חותכין אותן חתיכות פחותות מד׳ טפחים וקאמר הכא דאם חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא וכו׳. תלמיד הר״ף.

וכתב הרמב״ן וזה לשונו: הא דתנן במסכת כלים פרק הן תנור שחתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא פירש רבינו חננאל חוליות לרחבו ונתן חול בין כל חוליא וחוליא ואילו לא נתן חול בין חוליא לחוליא היה טמא לפי שהכובד הוא מדביק כל חוליא לשל מטה ממנה ואם הוסק טמא אבל החול שהוא ביניהם אינו מניחו להדבק ומשום הכי רבי אליעזר מטהר. וחכמים סברי אף על פי כן הוא נדבק יפה והחול נכנס בתוך הטיט שבתוך החוליא ונדבקות זו בזו ומשום הכי מטמאין. וקתני רישא תנור שהוא מחותך מבית האומן ועשה לו לימודין נתנן עליו והוא טהור. נטמא סלק את הלמודין טהור. החזירן לו טהור. מרחן בטיט מקבל טומאה ואינו צריך להסיקו שכבר הוסק. חתכו חוליות וכו׳ פירוש תנור שהוא מחותך לארכו מלמעלה למטה ועשה לו למודיו של טיט סביב שמקיפין אותו ואינם מניחין אותו להתפרד אם נתנם עליו כשהוא טהור כלומר שעדיין לא הוסק שאינו מקבל טומאה והלמודין מחברין אותו לקבל טומאה לכשיסיקנו אם נטמא אמר כך נסתלקו הלימודין טהור כמו שנשבר שהלמודין משוין אותו כלי. החזירן לו טהור שמאחר שהוסק ונתפרד זה מזה שוב אין הלמודין יכולין לחברו אלא אם כן מרחו בטיט לתנור ועמודין. ואם חתכו חוליות לרחבו כלומר שאין ללימודין עסק בו רבי אליעזר מטהר מפני הטעם האמור למעלה. כך פירש הראב״ד.

וזה לשון ה״ר ניסים גאון בספר מפתח התלמוד שחיבר. הועתק מלשון ורבי חתכו חוליות ונתן חול וכו׳. אפרש ענין זה בקוצר כפי כמה שלמדתי מדברי רבינו האיי. המחלוקת שנפלה בין רבי אליעזר וחביריו הוא בתנור שנעשה מחוליות טיט בעיקר עשייתו אחר כך נתחברו אותם חוליות קצתם אל קצתם באופן שעשו בין כל חוליא וחוליא חול ואחר כך נגמרה מלאכת התנור כראוי והיה סובר רבי אליעזר שהתנור זה להיות שהיה חול בין חוליותיו וכשרצה לפרקו ולהסיר הרכבתו ולהחזירו כאשר היה בתחלה יעלה בידו זה לפי שהחול מונע החוליות מלהדבק קצתם אל קצתם ואם יפורסו החוליות חזרו לעיקרן שהדין הנוהג בהם עתה בדינם הקודם שהם חוליות בלתי מורכבות ואם נכנס שרץ באויר תנור זה לא יטמא כדין התנור שחוליותיו מדובקות קצתן אל קצתן שאמר בו הכתוב תנור וכירים יותץ אבל לא יקרא אצלו תנור ולא נדון בו כדין כלי שמקבל טומאה שהוא אצלו כאלו הוא מתפרק החלקים לסבת החול המבדיל בין חוליותיו ואפילו שנפל השרץ באוירו טהור. וחכמים אין הפרש אצלם בין אם נחברו חוליותיו בחול ובין אם נתחברו בזולת החול הכל אצלם טמא כדין כלי חרס שמטמא מאוירו. עד כאן.

וזה לשון הריטב״א: בכל הספרים כאן ובמקומו במשנת מסכת כלים פרק ה׳ גרסינן חתכו חוליות והתם משמע דלא מיירי אלא בתנור שהיה שלם מתחלתו ונטמא ובא בעל הבית וחתך כולו חוליות לרחבו חזר וצרף החוליות ומפני הפגימות שנפגמו נתן חול בין חוליא לחוליא. רבי אליעזר מטהר דחתוכו זהו טהרתו דהוה ליה כאלו נתוץ רובו כיון שאי אפשר להשתמש בו אלא כשנתן חול בין חוליא לחוליא. וחכמים מטמאין כיון שאפשר להשתמש בו כהאי גוונא ולא חשוב חתוך זה נתיצה. וכל היכא שלא הוצרך לתת חול בין חוליא לחוליא לכולי עלמא טמא וכל שחתכו לארכו דברי הכל טהור. ומתניתין הכי איתא בפרק ה׳ דכלים תנור שבא מחותך מבית האומן חוליות חוליות לארכו וכו׳ חתכו חוליות ונתן חול וכו׳. ורישא איירי כשהיה מחותך מבית האומן שסלוק הלמודין הוא טהרתו. והשתא איירי כשהיה שלם מבית האומן ונטמא וחתכו בעל הבית כדי לטהרו וכן פירשו בתוספות. עד כאן.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב עוד מעשה שהיה קשור בענייני אונאת דברים. תנן התם [שנינו שם במשנה]: תנור של חרס שחתכו חוליות חוליות לרוחבו, ונתן חול בין חוליא לחוליא, ר׳ אליעזר מטהר, שלדעתו כיון שיש הפסק חול בין החוליות אין זה נחשב ככלי שלם, ואיננו מקבל טומאה. וחכמים מטמאין, שהרי בפועל תנור שלם הוא וראוי למלאכה.

§ Apropos the topic of verbal mistreatment, we learned in a mishna there (Kelim 5:10): If one cut an earthenware oven widthwise into segments, and placed sand between each and every segment, Rabbi Eliezer deems it ritually pure. Because of the sand, its legal status is not that of a complete vessel, and therefore it is not susceptible to ritual impurity. And the Rabbis deem it ritually impure, as it is functionally a complete oven.

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרמב״ןבית הבחירה למאירישיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון